מותר האדם מהגוגל

יונתן פטאל

יונתן פטאל הוא תלמיד בכיתה י"א בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה (הליד"ה) בירושלים. המחבר מודה לחברו ולאמו

מותר האדם מהגוגל

מערכת החינוך שלנו בבעיה. חלק גדול מהתלמידים חווה את בית הספר כמקום מיותר ומשעמם. חלק גדול מהמורים נשחק בעבודה בכיתות. בשורה תחתונה, קשה לומר למה בדיוק בית הספר מכין. עם זאת, חשוב לציין שלא הכול שחור. תוכני הלימוד חשובים בחלקם, מורים אחדים מצליחים לעורר השראה, ולתלמידים רבים יש לפחות מורה אחד שמשפיע עליהם ונותן להם "שיעור לחיים". בדברים הבאים אנסה להציע גישה לעיצוב מחודש של מערכת החינוך הממלכתית, שבה אני גדל ומבלה יותר משני שלישים מחיי. אני מקווה שהצעתי מצליחה לשמר את הדברים הטובים שמתרחשים במערכת החינוך ומציעה פתרון לחלק מבעיותיה.

תגבור המעיינות

מאחר שמערכת החינוך קשורה לחברה, לתרבות ולכלכלה, אתחיל את הדיון בתהליכים הגדולים שמתרחשים ממש מתחת לרגליים ובין האצבעות. אתחיל ואומר שהעולם שלנו משתנה בקצב מסחרר וקצב השינוי הולך וגובר. בכל עשור מתרחשות יותר פריצות דרך בהשוואה לעשור שקדם לו. קשה לדעת איך ייראה העולם בעוד עשר שנים, ובקושי אפשר לנחש מה יקרה בעוד עשרים שנים. בינות מלאכותיות והתפתחויות טכנולוגיות מעצבות מחדש את דפוסי החיים, העבודה, החשיבה והידע, ומערכת החינוך נדרשת להכין את תלמידיה לעתיד מעורפל ובלתי ידוע.

רוב הכישורים שנזדקק להם בעתיד אינם ניתנים ללמידה בבית הספר, למשל עבודת צוות, רגישות מוסרית, קבלת החלטות, עמידה בלחץ, קבלת ונתינת ביקורת, הרצאה רהוטה וסוחפת… אילו מקצועות לימוד בבית הספר מלמדים את כל זה?

מקצועות הלימוד נעשים בלתי רלוונטיים גם משום שהדיסציפלינות באוניברסיטה שמכתיבות אותם משתנות ומשתלבות, למשל ביולוגיה חישובית או כלכלה התנהגותית… יתר על כן, לימודים באוניברסיטה אינם מבטיחים לבוגרים עבודה טובה או עבודה בכלל. תעודת בוגר אקדמית כבר אינה תעודת ביטוח.

השינויים האלה קשורים לשינויים במעמדו של הידע. כזכור, "חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי […] והוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס — בור סוד שאינו מאבד טיפה […] רבי אלעזר בן ערך — כמעיין המתגבר […]" (מסכת אבות, פרק ב, משנה ח). בעולם הגוגל שלנו כישרונו של רבי אליעזר בן הורקנוס מאבד את מעמדו, בעוד שמעמד כישרונו של רבי אלעזר בן ערך נוסק. חשוב הרבה יותר לתגבר את מעיין היצירתיות של בני הנוער מאשר את בורות הסוד שלהם. יצירתיות היא יכולת להמציא פתרונות לבעיות; לקשר בין רעיונות שונים באופן חדש ומפתיע; להחליף הנחות יסוד מקובלות בהנחות אחרות — כישורים חיוניים כיום יותר מאי־פעם. מותר האדם מהגוגל הוא היצירתיות שלו. האם בית הספר מלמד אותנו כיצד להיות יצירתיים?

ההוראה בבית הספר הנצמדת למקצועות הלימוד מטפחת את כישרונו הפחות רלוונטי של רבי אלעזר בן הורקנוס — שינון. נכון, צריך ללמוד ידע כבסיס ליצירת ידע, אך אסור להסתפק בכך. תלמיד לומד לפחות עשרה מקצועות שונים, שעתיים־שלוש בשבוע לכל מקצוע; בכל מקצוע יש "חומר" מוגדר היטב ומקובע על ידי בחינות הבגרות. המצב הזה מאלץ את המורים להיצמד להוראה בסיסית, צמודת מערך שיעור, של "החומר", במקום להמריא ממנו לרמות גבוהות יותר. התוצאה היא חיזוק השינון והזנחת היצירתיות.

מדוע שלא נחבר בין מקצועות שכנים, למשל היסטוריה ואזרחות או תנ"ך וספרות? ובמקום "לכסות את החומר" בתנ"ך ובתרבות ישראל, מדוע שלא נתמודד עם שאלות ביקורתיות על מקורות אלה, למשל כיצד מקורותינו התייחסו לזרים וכיצד אנחנו מתייחסים אליהם כיום? ומדוע שמטלת סוף השנה לא תהיה "הביעו ונמקו את דעתכם בסוגיה…"? ומדוע שלא נגדיר "טיפוח כישורי חשיבה ביקורתית על טקסטים קנוניים" כמטרת חינוך מרכזית ונזמין את התלמידים לשאול שאלות "לא מקובלות" על טקסטים מקודשים ולהשיב עליהן?

בקיצור, במקום להעמיק את בורות הסוּד עלינו לתגבר את המעיינות המתגברים ולעודד את התלמידים ליצור רעיונות מקוריים ולבטא אותם.

עקרונות מנחים לבית הספר של מחר

נקודת המוצא של בית הספר של העתיד היא שמטרת החינוך העיקרית תהיה טיפוח כישורים, בעיקר יצירתיות, ולא הקניית ידע. העקרונות המנחים שלו יהיו:

בחירה. בית הספר יעניק לתלמידיו חופש בחירה גדל והולך לאורך שנות הלימודים. כאשר תלמיד בוחר מה ללמוד ואיך ללמוד את מה שבחר, הנכונות שלו להשקיע בלמידה גוברת. תלמידים ובוגרים רבים אומרים לי שהם מרגישים "בורג קטן במערכת גדולה" ושאם היו מאפשרים להם לבחור מה ואיך ללמוד, תחושת האנושיות שלהם הייתה מתחזקת.

תכנים. התלמידים יוכלו לבחור בין תחומים ונושאים רב־תחומיים מגוונים ומרתקים. העיקרון הוא: תכנים קרובים לחיי התלמידים, תכנים שהתלמידים חווים כמעניינים ובעלי משמעות עמוקה עבורם.

הוראה. רק חלק קטן מההוראה יהיה פרונטלי. רוב ההוראה תעודד ותאפשר לתלמידים לשאול, לדון, לחקור ולנהל את הלמידה שלהם. ועוד: ההוראה צריכה להתאים עצמה עד כמה שניתן לכל תלמיד; כל תלמיד זקוק להוראה המתאימה למצבו ולדרך הלמידה שלו.

מורה. מורה מטפח כישורים צריך להימצא בקשר קרוב עם תלמידיו. הוא אינו מקנה ידע מעל הבמה, אלא תומך בהתפתחות של התלמידים באמצעות יחסים אישיים. ועוד: גם המורה צריך להתעניין בתכנים שאותם הוא מלמד ובכישורים שאותם הוא מטפח, ולכן צריך לתת לו את מידת החופש שניתנת לתלמידים — לבחור את התכנים ואת הכישורים שהוא רוצה ללמד, להדגיש מה שנראה לו חשוב וללמד בסגנון המתאים לו.

הנהלה. כמו שניתן לתלמידים חופש ללמוד ולמורים חופש ללמד, כך יש לתת למנהלים חופש לנהל. הם צריכים להיות שותפים בכירים בעיצוב החזון ותוכנית הלימוד של בית הספר ובניהול השוטף שלו.

במקום להעמיק את בורות הסוּד עלינו לתגבר את המעיינות המתגברים ולעודד את התלמידים ליצור רעיונות מקוריים ולבטא אותם.

כישורים לטיפוח

מהם הכישורים החשובים ביותר לדעתי שבית הספר של העתיד צריך לטפח? אני מציע ארבע סוגי כישורים:

כישורים אקדמיים: קריאה מעמיקה, כתיבה רהוטה, פרשנות מושכלת של טקסטים, איתור, עיבוד ויישום של מידע, שאילת שאלות, ניסוח השערות, פתרון בעיות ועוד.

כישורים אישיים: קבלה של ביקורת והעברה של ביקורת, קבלת החלטות, ניהול רגשות, יצירתיות, חתירה לחיים מאושרים ומשמעותיים ועוד.

כישורים חברתיים: יצירת קשרים חבריים מיטיבים, עבודת צוות, הובלת שינוי, דיבור לפני קהל, קריאת "יחסי הכוחות", איתור בעיות חברתיות, התמודדות עם בעיות חברתיות, קבלת השונה ועוד.

כישורי חיים: לבשל אוכל בריא, לבצע תיקונים, לקנות בשיקול דעת ועוד.
מי מבטיח שהכישורים האלה לא יתיישנו כמו המידע? כאמור, קשה לדעת בוודאות. עם זאת, ההנחה היא שקצב ההתיישנות של הכישורים איטי בהרבה מזה של המידע. כל עוד נדאג לבית ולמשפחה שלנו, לכישורי החיים יהיה ערך; כל עוד יהיו אקדמיה, מדע, מחקר ופיתוח, לכישורים האקדמיים יהיה ערך. כל עוד יהיו "בני אדם", לכישורים האישיים והחברתיים יהיה ערך.

איך זה יעבוד? כיצד נפתח את הכישורים המבוקשים?

בכל שנה תלמידים בחטיבת הביניים ובתיכון יבחרו בעצה אחת עם המורים ארבעה כישורים שאותם הם ירצו לפתח מתוך "סל כישורים". את הכישורים האלה הם יפתחו בשיעורים ובפעולות המיועדות לכך, חלקן קבוצתיות וחלקן אישיות. יש לזכור שגם פעילויות חוץ־בית־ספריות מעשירות ומפתחות, ובית הספר צריך ליזום אותן או, כאשר הן אינן יוזמה שלו, לעודד את התלמידים להשתתף בהן.
כישורים שונים דורשים תנאים שונים. למשל לכישור עבודת צוות דרושים שיעורים קצרים של הגדרת היעד והנחיות לביצוע, ו"זמן חופשי" רב לביצוע היעד שעליו החליט הצוות.

בכל שנה אחד מהכישורים יילמד מחוץ לבית הספר ובשיתוף עם בית ספר ממגזר אחר, למשל חרדי או ערבי. הפגישות הכי טובות עם "אנשים שמעבר לגדר" הן של עשייה משותפת.

בנוסף, בכל שנה אחד מהכישורים יילמד באנגלית. במקום להכין את התלמידים לבחינות בגרות שונות בשפה האנגלית, נלמד אותם לנהל שיחה, לקרוא מאמר, להתווכח — הכול באנגלית.

חינוך גופני יילמד במשך שעה בכל יום. חינוך גופני מקנה כישורים בעלי ערך, החל מקואורדינציה וכלה בשיתוף פעולה, ואין מניעה שטיפוח כישורים אחרים ייעזר בספורט ככלי חינוכי. למשל, כדי ללמד עבודת צוות, דרך אחת היא לשחק במשחק כדור ולנתח את הדינמיקה הקבוצתית במהלכו.

בבית הספר של העתיד יהיה מקום לפיתוח כישורים ספציפיים יותר שתלמידים יבחרו בהם, מג'אגלינג עד צפייה בטלסקופ, בהיקף שעות מצומצם יותר בהשוואה לארבעת הכישורים המרכזיים.

יום אחד בשבוע יוקדש לסיורים, להרצאות אורח ולפעילויות אחרות מחוץ לבית הספר. כך, רצף הלמידה השוטף לא יופרע על ידי הפעילויות החד־פעמיות. ניתן לאפשר גם לתלמידים לקחת אחריות על חלק מהימים הפנויים, ולארגן בהם ימי התנדבות או ימי גיבוש.

תלמידים ובוגרים רבים אומרים לי שהם מרגישים "בורג קטן במערכת גדולה" ושאם היו מאפשרים להם לבחור מה ואיך ללמוד, תחושת האנושיות שלהם הייתה מתחזקת.

הצעה לשנת לימודים

תלמיד ישראלי ממוצע לומד למעלה מעשרת אלפים שיעורים במהלך 12 שנות הלימוד שלו. עשרת אלפים שיעורים נותנים למורים מקום לשאפתנות חינוכית, להצבת יעדים שאינם מובנים מאליהם ולהשגתם. בכלל זה, אפשרי ללמד את התלמידים דרכים לחיים מאושרים יותר. פרופסור לורי סנטוס מאוניברסיטת ייל עושה את זה. היא מביאה לסטודנטים שלה בכל שיעור שיטה אחרת לחוות אושר או סיפוק. היא מנסה את השיטות האלה ביחד עם הסטודנטים שלה, והם ממלאים "יומן אושר" שבו הם מתעדים את השינוי בהרגליהם וחושבים עליו.

הנה לנו דוגמה למבנה אפשרי אחד של שנת לימודים. הכיתה תתחיל בהגדרה משותפת של אושר; תתמודד בכל שיעור עם טקסטים ומקורות אחרים שדנים באושר; ותתנסה בדרכים שונות לחיים מאושרים. היא תצא לכמה סיורים במהלך השנה, למשל למנזר השתקנים או לפגישה עם פסיכולוג מומחה בתחום זה. המורה, בשיתוף הכיתה, יעצב את המטלות השונות ואת עבודת הגמר, וימלא גם הוא "יומן אושר". השאיפה היא ליצור חוויה בלתי נשכחת למורה ולתלמידים, חוויה שתשפיע על החיים הבוגרים.

ומי ילמד איך משיגים אושר? מורה המטפח את הכישור לאושר באמצעות מדעים רלוונטיים (פסיכולוגיה, פילוסופיה, רפואה ועוד) והתנסות. מה שחשוב יותר מהידע שלו הוא שיהיה אדם נעים הליכות, תקשורתי, מעורר השראה — ומאושר. זאת ועוד, המורה הוא זה שיבנה את תוכנית הלימודים, בשיתוף עם מורים אחרים שמטפחים את אותו כישור, ובהתייעצות עם מומחים בתחום.

ומה עם הבגרות?

בחינות הבגרות במתכונתן הנוכחית מטפחות בעיקר שינון של החומר. אנחנו זקוקים ל"בחינות" המעריכות ומקדמות כישורים אחרים. בכיתות י"א וי"ב התלמידים יפתחו שמונה כישורים, ארבעה בכל שנה. הם יכינו עבודות גמר המשקפות את הכישורים האלה ויקבלו עליהן משוב מילולי מפורט ומקיף ולא הערכה מספרית. העבודות לא יבוצעו בסוף השנה אלא במהלכה כדי לפזר את המאמץ. מתוך שמונה עבודות, התלמידים יבחרו ארבע מרכזיות וארבע משניות, ובהתאם לכך יוערכו בתעודת הבגרות.

שיחות הערכה עם מורים ועם תלמידים טובות בהרבה מציון מספרי. השאלות החשובות ביותר בעיני בשיחות כאלה הן: "האם אתה מרגיש שלמדת משהו משמעותי במהלך העבודה? האם פיתחת כישורים חשובים בעיניך? האם יש לך סיפוק מהתהליך שעברת?"

בכל שנה תלמידים בחטיבת הביניים ובתיכון יבחרו בעצה אחת עם המורים ארבעה כישורים שאותם הם ירצו לפתח מתוך "סל כישורים".

לסיכום

חוק מטרות החינוך מגדיר 11 מטרות למערכת החינוך. זהו לדעתי מקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת". כדי להשיג מטרות חינוך יש לצמצם את מספרן ולהתמקד במטרות שנבחרו. אני חושב שהמטרה העיקרית צריכה להיות "כישורי חיים" במובן הרחב של המושג — כישורים החיוניים לחיי התלמידים והבוגרים. ניסיתי להגדיר כמה כישורים כאלה ולהראות כיצד לפתח ולהעריך אותם. נכון, "תעודת הבגרות" שאני מציע אינה מתאימה לדרישת האוניברסיטאות, אבל תפקיד בית הספר אינו לברור תלמידים לאוניברסיטאות. פיתוח "כישורי חיים" שהתלמידים משתתפים בבחירתם יועיל לחברה ויועיל מאוד לתלמידים עצמם. אני בטוח שתלמידים כאלה יתרמו יותר לחברה ויהיו מאושרים יותר — יותר ממני ומחבריי החורשים עכשיו את החומר של חמש יחידות במתמטיקה.

תגובות גולשים

יפעת עופרי
02.03.21
ככ נכון ומדוייק. כבר שנים שהמערכת חייבת שינוי. הלוואי ומשהו אחד מהרשימה הזו יקרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *