תשתיות למאה ה-22

תשתיות למאה ה-22

מבוא

הצטרפותה של מדינת ישראל למדינות ה-OECD מציבה לה סטנדרטים גבוהים בתחומים רבים: ניהול משק האנרגיה, תיעוש ותהליכי ייצור, איכות הבנייה, פיתוח בר-קיימא, תשתיות כבישים ושינוע, רווחה, חינוך ועוד. יכולתה של מדינת ישראל לעמוד בסטנדרטים אלה תלויה במידה מכרעת בגידול בכוח העבודה ופריון העבודה.

לישראל ישנם חסרונות מעכבי צמיחה ויתרונות מאפשרי צמיחה, היכולים למצב אותה בין המדינות המתפתחות בקצב מהיר. החסרונות העיקריים הם המצב הביטחוני הלא יציב, אוכלוסיות שאינן תורמות לתל"ג, והשתתפות נמוכה של נשים בכוח העבודה. היתרונות העיקריים הם ריבוי טבעי גבוה, הגירה מארצות מפותחות, חלקי מדינה עם שטחים פנויים (בעיקר בדרום), כוחות צעירים המעורבים בחיי המדינה.
סביר להניח שישראל תתפתח בעיקר בשלוש מסגרות: תעשיות מתוחכמות, שירותים יצרניים חכמים, מסגרות חברתיות וסביבתיות. בשלושתן יידרש כוח אדם בעל מומחיות ויכולת לעבד ידע חדש בטווחי זמן קצרים.

לאור המיצוב הגאופוליטי של מדינת ישראל סביר להניח שהפניית השקעות ייעודיות על ידי משרדי הממשלה והמשקיעים הגדולים יוביל להתמחויות שונות על פי שלושה איגומים עיקריים: האיגום הצפוני, שבו נמצאים אוכלוסייה רב תרבותית, נופים, מקורות מים, גאולוגיה משתנה עם אדמות בעלי אופי שונה, אקלים ייחודי וצורות התיישבות שונות; האיגום המרכזי שבו נמצאים מרכזי השלטון הלאומי, העסקים הגדולים, מרכזי הבנקים, עיקר היצירה תרבותית, שדה תעופה בינלאומי ואווירה גלובלית תרבותית ועסקית; האיגום הדרומי הכולל מרחבים גדולים יותר שאכלוסם ימשוך צעירים והשקעות בתשתיות ובתעשייה. רוב הצמיחה המתוכננת תתרחש באיגומים הצפוני והדרומי, לשם יופנו משאבים למשיכת אוכלוסיות מהמרכז.

התכנון על כל היבטיו חייב להבטיח שוויון בין-דורי כדי שגם הדורות הבאים ייהנו מרווחה מספקת וירגישו שהם נהנים מחייהם בארץ.

לאור האמור נשאלות השאלות הבאות: האם מדינת ישראל תוכל להבטיח את התחרותיות מול יתר מדינות ה-OECD? עד כמה כוח האדם העתידי של ישראל יוכל לייצר את המצב שתואר לעיל? האם מערכת החינוך תדע להכשיר את תלמידיה לקראת היותם כוח מניע צמיחה? עד כמה קברניטי המדינה – שרי החינוך, האוצר, הכלכלה והפקידות הממשלתית הבכירה מבינים מה צריך לעשות כדי להשיג את המטרות הנ"ל? האם בשנים 2020, 2030 ו-2040 הילדים הנמצאים בתחילת דרכם במערכת החינוך יהיו מסוגלים להוביל את כלכלת המדינה למקום שבו עליה להיות? האם מורי המחר, הלומדים כיום במסגרות האקדמיות לחינוך, יהיו מסוגלים להכין את בוגרי בית הספר למשימות המצפות להם?

ההון האנושי הוא המפתח לקידומה של הכלכלה והחברה. למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי בפיתוח ההון האנושי. מדינת ישראל חייבת לראות במערכת החינוך אמצעי מרכזי בהפעלת מנועי הצמיחה הנדרשים. מערכת החינוך מצדה חייבת למצוא פתרונות לריבוד הכלכלי-חברתי. אם מדינת ישראל חפצה בחברה יצרנית ומועילה, עליה להציע מתכונת חינוכית פשוטה ויעילה שתצמצם את הפערים ותיתן לכל ילד את הכלים הנחוצים להתמודד עם המציאות החברתית כלכלית הצפויה.

על מערכת החינוך לראות את בית הספר כמרכז הפעילות החינוכית. בית הספר יצטרך להעניק את היסודות החינוכיים הנחוצים למשק, אך גם ערכים תרבותיים ואפשרויות לחיים מספקים ברמה האישית. בית הספר יידרש להתמקם ברשת מתקדמת שתהווה אף היא חלק מרשת מסועפת מקומית, לאומית ובינלאומית.

מאז תחילת המאה הקודמת מערכות החינוך בעולם מגמגמות באשר לפדגוגיה; הן נעות סביב שתי אופציות: "פדגוגיה מבוססת מלמד" ו"פדגוגיה מבוססת לומד" או במילים אחרות, פדגוגיה שבה הלומד הוא צרכן ידע ופדגוגיה שבה הלומד הוא יצרן ידע. בפדגוגיה הראשונה ההוראה מרוכזת סביב ביצועי המורה. הוא מעביר ידע מתוּקף מבחינה מדעית ותרבותית, ללא קשר להתאמתו לתלמיד וליכולתו להטמיע אותו. הוא מנסה לכבוש את תודעתם של התלמידים על מנת לשכפל התנהגות מנורמלת. בפדגוגיה השנייה, ההוראה מסייעת לתלמיד לרכוש ולבנות ידע בהתאם ליכולתו ונטייתו. המורה במקרה זה מאבחן את היכולות והנטיות של התלמידים ומנחה אותם בהתאם למסלול אישי ושיתופי לפי הצורך. בשני המקרים אנו עדים למצבים בו המורה נופל אל תוך מלכודת ה"מיון" או ה"אילוף" בו המורה משחק תפקיד משמעותי וקריטי להתפתחותו האישית והאינטלקטואלית של התלמיד. דבר שמביא את החינוך למקום בו ישנו רצון עז בין כל הצדדים להסדיר מערכת יחסים נאותה, התנהגויות יציבות , תוך שימוש בפרמטרים רגשיים או טכנולוגיים או אישיים. בעידן של היום אין ספק שמערכת החינוך צריכה וחייבת להתמקד בפדגוגיה בה הלומד הוא יצרן ידע, ועל המורה להעניק לו את כל הכלים הנדרשים לכך. הכשרת מורה אנאליטי שמנתח מצב למידה ומפעיל כישורי הנחייה, ליווי ותמיכה, הינה הכשרה אחרת שתידרש לוויתור על אופציית ה"מיון והאילוף" לטובת ההעצמה, ההאצלה והיצירה.

העשור הבא יהיה קריטי למערכת החינוך. האם היא תיזום מהלכים כדי להתאים עצמה לאתגרים של מדינת ישראל במאה ה-21? אם כן, מה עליה לעשות לשם כך?

מודל לבית הספר העתידי

אלה בקיצור רב מאפייניו של בית הספר העתידי:
מרחב. בית הספר מאורגן על פי מרחבים פתוחים משותפים לכלל בית הספר, חלקם כלליים וחלקם ייעודיים. במרחבים הכלליים מתבצעות למידה ויצירה שיתופיות או עצמיות. במרחבים הייעודיים מתבצעות למידה ויצירה בהתאם לתחום הנלמד. הכיתה כמרחב למידה ודפוס ארגון מתבטלת. התלמידים, כיחידים או כצוות, מגיעים למרחב למידה ויצירה כדי להתייעץ עם המורים. הם ניידים ועוברים ממרחב למרחב בהתאם ל"פרויקט" שלהם.

פדגוגיה. גמישה ויצירתית. הנהלת בית הספר מפתחת ומיישמת פדגוגיות המותאמות לשכבות הגיל השונות – למידת חקר, למידה מבוססת פרויקטים, למידה מבוססת בעיות, למידה מרחוק, קהילות לומדים וכדומה.

ארגון. הלמידה נעשית בשכבה חד-גילית או רב-גילית בהתאם למשימות. היא נפרשת על פני פרקי זמן שונים – יומית, שבועית, חודשית, רבעונית או שנתית. יום הלימודים מאורגן על פי השלבים בתהליך הפדגוגי או שכבת הגיל הלומדת (ולא בהכרח לפי שיעורים בעלי זמן מוגדר).

יחסים. מערכת היחסים בין הלומדים למורים, המורים להנהלה, ההנהלה, המורים וההורים, היא בלתי-פורמלית. תהליך קבלת ההחלטות בנוגע ליעדי ואמצעי הלמידה הוא שיתופי ככל האפשר.

תכנים. נעים מתוכן דיסציפלינרי, דרך תוכן מולטי-דיסציפלינרי ועד תוכן אינטר-דיסציפלינרי. ברמה השלישית התכנים נובעים מ"הפרויקט" שהתלמידים עסוקים בו.

טכנולוגיה. מתקדמת ונגישה לכולם; תומכת בלמידה וביחסים בין אנשים בבית הספר ובין אנשים בבית הספר לאנשים מחוץ לבית הספר, בקהילה ובעולם; חלקם יחסים וירטואליים בלבד.

המורה. (1) מתמקד בשלוש רמות: שילוב תלמידיו בלמידה וביצירה ברמת בית הספר; שילוב תלמידיו בלמידה וביצירה ברמת צוותי לומדים; שילוב תלמידיו בלמידה וביצירה ברמה האישית; (2) "ראש גדול" – מעורב בניהול בית הספר, יזם, מנהיג, שולט בטכנולוגיה חינוכית; (3) מניע תלמידים ללמידה ומנחה אותם, מכיר את החולשות והחוזקות שלהם ומנחה בהתאם; (4) לומד, מתעדכן, מתפתח.

אבזור. אמצעים טכנולוגים תומכי הוראה ולמידה. ריהוט קל על גלגלים המאפשר התארגנויות שונות במרחב בהתאם למשימות.

מחשוב. מתקדם, מגוון (לפטופים, טבלטים, לוחות חכמים) ומאפשר תקשורת יעילה בתוך בית הספר ומחוץ לבית הספר. בית הספר הופך בחלקו לווירטואלי ונפרש על פני כל העולם.

תוכנות. כל מרחבי הלמידה והיצירה ינוהלו על ידי תוכנת ניהול כיתה (LMS) אחידה המכילה כלי עבודה וכלי שיתוף. תוכנות למידה יאפשרו שיוט בין תכני הלמידה, תותרי הלמידה וההערכה.

תוכנית לימודים. דינמית מאוד ומותאמת לכל קורס ולכל הרכב לומדים במרחב הלמידה באמצעות טכנולוגיה מתקדמת.
פלטפורמת ההוראה. שימוש ב-LMS (Learning management system), במוּדל, בכלים טכנולוגיים –כגון טלפונים חכמים, איי-פאד, לפטופ, בשיטת ה-BYOD (Bring Your On Device), שבהם יותקנו אפליקציות ללמידה עצמית בעזרת MOOCS, יו-טיוב, מציאות מדומה ומציאות רבודה, למידה מרחוק סינכרונית ואסינכרונית ועוד.

למידה. למידה יותר צודקת היא למידה ללא הגבלת זמן ונגישה לכל. הלומד אחראי על הלמידה וההערכה שלו. ההערכה תבחן למידת ידע ומיומנויות בשלוש רמות: רמה ראשונה – רכישת ידע ומיומנויות; רמה שנייה – התנסות באמצעות עשייה; רמה שלישית – העברה כפולה: התלמיד מעביר את התכנים שלמד להקשרים חדשים וכן מעביר אותם לתלמידים צעירים ממנו.

מנהיגות. על הלומד להפגין מנהיגות בהובלת משימת למידה ולאחר מכן העברתה. עליו להציב בתחילת לימודיו חזון, משימה, מטרות ויעדים, ולהתאימם בזמן התנסותו, עבודתו המעשית, וכן התמחותו, ותכניותיו האישיות למימוש החזון. כל זאת דרך עבודה אינטראקטיבית, תחילה עם מורים ותלמידים אחרים, ובהמשך עם גורמים חיצוניים לסביבת הלמידה בבית, ברחוב ובהמשך בצבא ובמקום העבודה עם קולגות ומנהלים.

לסיכום, בעידן שבו תהליכים מתרחשים בקצב מסחרר והעתיד לוט בערפל; בעידן שבו הכלכלה העולמית והמקומית יוצרת אי צדק חברתי וחינוכי, יש צורך במערכת חינוך יעילה המכשירה את תלמידיה לחיים בחברה מורכבת ודינמית ומקדמת צדק חברתי וחינוכי. רק מערכת חינוך כזו תאפשר למדינה קטנה כמו ישראל להתמודד בהצלחה עם התחרותיות בזירה הבינלאומית.
מערכת חינוך מתקדמת, חדשנית ומעודכנת טכנולוגית, בה התלמיד הופך ליצרן ידע ולא לצרכן שלו; מערכת חינוך שבה כל בוגר מיומן ומאומן לקראת התמודדות מאתגרת עם עתיד לא ידוע; מערכת חינוך שבה המורה מתאים את תפקידו לצרכי הדור – רק מערכת חינוך כזו תוכל לסגור פערים חברתיים-חינוכיים, תמנע נסיגה חברתית-כלכלית ותאפשר לבוגריה יכולת פיתוח אישית המותאמת לצרכי המשק, החברה והכלכלה בכל נקודת זמן ובכל מצב אל עבר עתיד שלא ניתן לחיזוי.

העשור הקרוב, 2030-2020, הוא עשור גורלי, עשור שבו ניתנת למערכת החינוך הזדמנות בלתי חוזרת לתקן את טעויות העבר ולבנות את עצמה מחדש כך שתקדם את הדור למצוינות חינוכית ולשוויון חברתי. רק כך נוכל לצעוד בבטחה וללא חשש אל המאה ה-22.