תנאי לשיפור הישגים וצמצום פערים: תעודת בגרות חדשה

יעקב כץ

יעקב כץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר־אילן ומרצה במכללת ירושלים

תנאי לשיפור הישגים וצמצום פערים: תעודת בגרות חדשה

מבוא

קביעת מדיניות לאומית לחינוך תלויה בעיקר בחזון ובמטרות של הממשלה ושל קברניטי מערכת החינוך בדרגות הבכירות ביותר. מדיניות זו יכולה להשתנות מעת לעת בעקבות שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, אך אין חולק על כך שקיימות כמה מטרות יסוד מוסכמות המכוונות אל התחום הקוגניטיבי־לימודי של התלמידים ואל התחום הרגשי־ערכי שלהם.

במאמר זה בחרתי להבליט את מקומן המרכזי והקריטי של שתיים ממטרות היסוד של המערכת החינוכית בישראל הקשורות בקשר סימביוטי. הראשונה – שיפור ההישגים הלימודיים של התלמידים; והשנייה – צמצום הפערים החברתיים הקיימים בין תלמידים מהמגזרים השונים המרכיבים את החברה הישראלית. אציע בהמשך מתווה לתעודת בגרות חדשה אשר מימושו עשוי להביא לשיפור של ההישגים הלימודיים של התלמידים בצורה משמעותית, וכמו כן להביא לצמצום פערים חברתיים בין תלמידים במגזרים השונים בישראל.

אפיונים חברתיים, ייחודיים ומרכזיים, של החברה הישראלית

בין האפיונים החברתיים הרבים המשקפים את הנורמות והעמדות בחברה הישראלית קיימים כמה שסעים מרכזיים שיש להם השלכה ישירה או עקיפה על קביעת המדיניות החינוכית לאומית. במאמר על החברה הישראלית תיארתי (Katz, 2010) את השסעים המרכזיים המשפיעים על היחסים בין המגזרים השונים בישראל והגדרתי שישה: השסע הדתי; השסע הפוליטי; השסע האתני; השסע הלאומי; השסע התרבותי; השסע החינוכי. השסעים הללו מייחדים את החברה הישראלית ומציבים בפניה אתגרים לא פשוטים בניסיונה לחיות מתוך לכידות ושיתוף פעולה בין הקבוצות הסקטוריאליות המרכיבות אותה. כמו כן, המדיניות החינוכית הלאומית חייבת להביא בחשבון את המגבלות והסייגים הקיימים כתוצאה מאפיון ייחודי זה של החברה הישראלית ולתרום את חלקה לפיתוח לכידות ושיתוף פעולה בתחום החברתי. התייחסות מושכלת אליהם הינה קריטית כשמבקשים לקבוע מדיניות חינוכית לאומית שתצעיד את החברה הישראלית לקראת יותר הישגים לימודיים, יותר שוויון, יותר אינטגרציה ויותר הבנה ושיתוף פעולה הדדיים בין המגזרים השונים בה.

מדיניות חינוכית לאומית כללית

רינה (Rinne, 2008) קבע שמדיניות חינוכית לאומית באה לידי ביטוי מובהק בתוכנית לימודים לאומית. תוכניות לימודים לאומיות של מערכות חינוכית בכלל חייבות לשקף במידה רבה את הצרכים המעצבים את הערכים והנורמות החברתיות המקובלים בחברה. ברור לכול כי הישגים לימודיים תמיד יעמדו במוקד תוכניות לימודים לאומיות, אך נושאים חברתיים כמו ערכים ונורמות יכולים להיות דינמיים ומשתנים מעת לעת. ווגט ועמיתיו (Voogt et al., 2011) הראו במחקר מקיף שבדק מערכות חינוכיות לאומיות כי קיימת הסכמה כללית לגבי הצורך להבטיח את מימוש הפוטנציאל של התלמידים דרך הדגשת ידע ופיתוח מיומנויות לימודיות. דיד (Dede, 2010) הטעים כי על קברניטי החינוך במדינות שונות להבין שתפקידם של בתי ספר במאה העשרים ואחת הוא להתרכז בהוראת מקצועות ליבה הנדרשים בעידן הנוכחי ולפתח את היכולת של התלמידים להשתלב בחברה המתקדמת. איו (Au, 2011) הוסיף כי מבחנים לאומיים ובינלאומיים משמשים נדבך מרכזי בבדיקת ההישגים הלימודיים של התלמידים וכן כי יש חשיבות רבה למידת ההצלחה של המערכת החינוכית להקנות לתלמידים מיומנויות למידה ראויות ומתאימות לדרישות החינוכיות של המאה העשרים ואחת. לאור דברי החוקרים הנ"ל מתברר כי קיימת הסכמה רחבה שתוכניות ומטרות חינוכיות לאומיות חייבות להביא את התלמידים למימוש הישגים לימודיים כדי שיוכלו להשתלב במימוש יעדים לאומיים בעתיד. ייטס ויאנג (Yates and Young, 2010) טענו כי בעידן הנוכחי המדינות המתקדמות מוּנעות על ידי גלובליזציה ותחרותיות ולפיכך מערכות החינוך הלאומיות חייבות להתאים עצמן לתנאים אלה ולהציע תוכניות לימודים לאומיות המכשירות את התלמידים להשתלב בהצלחה במגמות עולמיות אלו, תוך כדי חיזוק ההישגים הלימודיים שלהם ומעמדם החברתי. לאור זאת על מערכות החינוך לשלב בתוכניות החינוך הלאומיות את אותם המרכיבים שיובילו את התלמידים לאימוץ מיומנויות למידה, שיאפשרו להם להגיע להישגים לימודיים ראויים ולהשתלב בחברה הגלובלית והתחרותית.

מדיניות חינוכית לאומית ותעודת בגרות לאומית

כאמור, המדיניות החינוכית הלאומית בישראל — הנשענת בין היתר על שני אדנים מרכזיים: (א) שיפור ההישגים הלימודיים של התלמידים תוך כדי עמידה בסטנדרטים לאומיים ובינלאומיים, ו־(ב) צמצום הפערים החברתיים וביטול השסעים השונים בין הקבוצות הסקטוריאליות בחברה הישראלית – מצריכה שינוי מהותי במתכונת תעודת הבגרות ובהרכב המקצועות שבהם תלמידים נבחנים. תעודת הבגרות מקפלת בתוכה את המקצועות והתחומים החשובים מבחינה לאומית ומהווה ציון דרך מרכזי בשיקוף החזון החינוכי הלאומי. מדינות שאליהן מדינת ישראל צריכה להשוות את עצמה בבואה לקבוע את מתווה תעודת הבגרות החדשה חייבות להיות מדינות שאיתן החברה הישראלית מזדהה מבחינה רעיונית וערכית, ואשר עומדות לאורך זמן בסטנדרטים בינלאומיים הן בתחום ההישגים הלימודיים והן בתחום צמצום פערים חברתיים – המדינות החברות בארגון ה־OECD (Katz, 2007).

כדי לקדם את שתי המטרות העיקריות של המדיניות החינוכית הלאומית יש לקבוע תעודת בגרות בעלת מתווה אחיד וברור המיועד להביא להישגים משופרים של התלמידים ולצמצום הפערים החברתיים בין התלמידים בכל המגזרים. יש לקבוע מקצועות שבהם ניתן לקדם הן את הידע והן את ההישגים המתחייבים בחברה מודרנית, יהודית ודמוקרטית, וכמו כן מבליטים את המרכזיות של הערכים הייחודיים כמו גם האוניברסליים המקובלים על כל המגזרים בחברה הישראלית, והתואמים את הערכים המוטמעים בתוכניות הלימודים במדינות ה־OECD. במתווה החדש יש לקבוע מקצוע מיוחד, חשיבה אלגוריתמית (ברוב המדינות מקצוע זה נקרא computational thinking), המתואר בהרחבה על ידי וב ועמיתיה (Webb et al., 2016), שבאופן מוכח ומובהק יכול להביא לפיתוח המיומנויות הקוגניטיביות החיוניות לקידום הלמידה וההישגים בכל מקצועות הלימוד, הן בתחום מדעי הרוח, הן בתחום מדעי החברה והן בתחום מדעי הטבע, על פי אתגריה החינוכיים של המאה העשרים ואחת.

על מנת להכין את התלמידים לבחינות הבגרות ולהעניק להם בסיס ידע מוצק שעליו ניתן לבנות את מתווה תעודת הבגרות הלאומית החדשה, ילמדו כל התלמידים מכיתה א' עד סוף כיתה ט' את המקצועות האלה: מורשת (תנ"ך ותושב"ע), עברית (לשון וספרות), אנגלית (לשון וספרות), ערבית, מתמטיקה, חשיבה אלגוריתמית, אזרחות, היסטוריה, גיאוגרפיה, מדעי הטבע (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה), אמנויות (מוזיקה, ציור, תיאטרון, מחול) וחינוך גופני. במגזרי המיעוטים ייעשו התאמות במקצוע מורשת כדי שתלמידים ערבים (מוסלמים ונוצרים), דרוזים וצ'רקסים ילמדו את המורשת הייחודית שלהם. מובן שלא כל המקצועות יילמדו מכיתה א', אלא יוצעו לתלמידים על פי התפתחותם ויכולתם להתמודד עם החומר הנלמד. תשע שנות לימוד של מקצועות היסוד הנ"ל, מכיתה א' ועד סוף כיתה ט', ישמשו בסיס איתן אשר יכין את התלמידים להתמודדות יעילה ומוצלחת עם המתווה החדש של תעודת הבגרות, שמטרתו להביא לשיפור ההישגים הלימודיים של התלמידים ולצמצם פערים בין המגזרים בחברת התלמידים הישראלית בהתאם למקובל במדינות ה־OECD.

במתווה תעודת הבגרות הלאומית החדשה שייבנה על בסיס הידע הכללי יותר והרחב יותר שנרכש במקצועות שנלמדו מכיתה א' עד כיתה ט', יצומצם מספר המקצועות כדי לחפוף את המקובל במדינות ה־OECD. רמת הלימודים תיקבע בהתאם לסטנדרטים לאומיים ובינלאומיים מקובלים ועל בסיס שיטות מדידה והערכה עדכניות ומקובלות במדינות ההתייחסות החברות ה־OECD.
להלן מתווה תעודת הבגרות הלאומית החדשה לאחר ביצוע השינויים הנדרשים:

טבלה מספר 1: מבנה תעודת הבגרות הלאומית המוצעת

מקצוע רמת לימוד
רמה רגילה (Standard) רמה מוגברת (Advanced)
מורשת (תנ"ך ותושב"ע) V V
עברית (לשון וספרות) V V
אנגלית (לשון וספרות) V V
מתמטיקה V V
חשיבה אלגוריתמית V V
היסטוריה או מקצוע מדעי V V
מקצוע בחירה חובה V V
מקצוע בחירה רשות V V
חינוך גופני V V

על מנת שתעודת הבגרות הלאומית תשקף נאמנה את המדיניות החינוכית הלאומית וכמו כן תחפוף במידה רבה את המקובל במדינות ההתייחסות החברות בארגון ה־OECD יש לקיים את התנאים המרכזיים הבאים:

א. תעודת הבגרות הלאומית תהיה אחידה ותקנה זכות כניסה להשכלה הגבוהה;
ב. לימודי הבגרות יתחילו בכיתה י' וההיבחנות תתקיים בכיתות י"א־י"ב;
ג. תבוטל שיטת יחידות הלימוד במקצועות השונים;
ד. תיבנה שיטת לימוד המבוססת על שתי רמות לימוד בכל המקצועות, דהיינו רמה רגילה ורמה מוגברת;
ה. כדי לזכות בתעודת בגרות התלמיד יצטרך ללמוד שישה מקצועות חובה ולפחות מקצוע בחירה אחד (סך הכול שבעה מקצועות). התלמיד יוכל להוסיף מקצוע בחירה נוסף אם ירצה בכך ואם יש ביכולת בית הספר להציע מקצועות נוספים;
ו. התלמיד ילמד שישה מקצועות ברמה רגילה ולפחות מקצוע אחד ברמה מוגברת. התלמיד יוכל ללמוד יותר מקצועות ברמה מוגברת אם ירצה;
ז. מקצועות החובה הינם: מורשת (תנ"ך ותושב"ע), עברית (לשון וספרות), אנגלית (לשון וספרות), מתמטיקה, חשיבה אלגוריתמית, היסטוריה או מקצוע מדעי (לפחות מקצוע אחד מתוך פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי המחשב);
ח. מקצועות הבחירה הם: ערבית, היסטוריה, אזרחות, גיאוגרפיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, אמנות, תקשורת, חינוך גופני, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי המחשב, אלקטרוניקה;
ט. תלמידים בחינוך הממלכתי דתי או במסלול הטכנולוגי יוכלו לנצל את מקצועות הבחירה כדי להתמחות במקצועות חשובים למסלולי הלימודים המגזריים או הייחודיים שלהם. כמו כן בנושא מורשת ושפת אֵם ייעשו התאמות עבור תלמידים השייכים למגזרי המיעוטים;
י. חינוך גופני יילמד כמקצוע חובה אך ללא בחינת בגרות חיצונית (למעט מקרה של תלמיד שיבחר בחינוך גופני כאחד ממקצועות הבחירה הכלולים בתעודת הבגרות). כל תלמיד יקבל ציון "עובר" או "נכשל" על פי סטנדרטים אובייקטיביים שייקבעו על ידי צוות מומחים לחינוך גופני.

כדי לקדם את שתי המטרות העיקריות של המדיניות החינוכית הלאומית יש לקבוע תעודת בגרות בעלת מתווה אחיד וברור המיועד להביא להישגים משופרים של התלמידים ולצמצום הפערים החברתיים.

יש להדגיש כי במתווה הבגרות החדש של תעודת הבגרות הלאומית יוקטן המספר הכללי של המקצועות הנלמדים לקראת הבגרות ויוקצבו יותר שעות לימוד שבועיות לכל רמת לימוד (רמה רגילה; רמה מוגברת) בכל מקצוע. שיטת חלוקת השעות תהיה שוויונית בין המקצועות השונים ותאפשר לתלמידים בעלי יכולות שונות, מכל המגזרים החינוכיים ומכל המיצבים החברתיים־כלכליים, להתמודד ביתר יעילות והצלחה עם לימודים ברמות השונות מאשר במצב הנוכחי. בנוסף, תוכניות הלימודים יותאמו מבחינת היקפן למספר השעות העומדות לרשות המקצוע ויביאו בחשבון את מרכיבי מיומנויות הלמידה והחשיבה הנדרשים באופן ספציפי בכל מקצוע, כך שתכנון נכון של המורים יאפשר כיסוי כל החומר המופיע בתוכניות הלימודים במשך שנת הלימודים, ללא צורך ב"פטנטים" כמו מיקוד הלמידה, כדי להפחית את כמות החומר אשר עליו ייבחנו התלמידים. תנאי הכרחי להתאמת תוכניות הלימודים לשעות ההוראה במקצועות השונים הינו התקנת תקנה ממשלתית מחייבת כי כל קיצוץ עתידי בתקציב משרד החינוך לא ישנה את מספר השעות הקבוע המוקצה לכל אחד מהמקצועות בשתי רמות הלמידה. תקנה זו תמנע מצב שהיקף תוכניות הלימודים במקצועות השונים יישאר קבוע ואילו מספר השעות המוקצות להוראה במקצועות השונים ישתנה בהתאם לגובה התקציב ובמיוחד במציאות של קיצוצים אפשריים בתקציב.

להלן המתווה החדש המוצע של תעודת הבגרות הלאומית על פי מקצועות ושעות ההוראה השבועיות בכל מקצוע בשתי הרמות:

טבלה מספר 2: מספר שעות שבועיות למקצועות הנלמדים לבגרות

כדי לזכות בתעודת בגרות התלמיד יצטרך ללמוד שישה מקצועות חובה ולפחות מקצוע בחירה אחד.
מקצוע שעות בכיתה י' שעות בכיתה י"א שעות בכיתה י"ב סה"כ שעות
מורשת (תנ"ך ותושב"ע) 6 6 6 18
עברית (לשון וספרות) 6 6 6 18
אנגלית (לשון וספרות) 6 6 6 18
מתמטיקה 6 6 6 18
חשיבה אלגוריתמית 4 4 4 12
היסטוריה או מקצוע מדעי 4 4 4 12
מקצוע בחירה רשות 4 4 4 12
חינוך גופני 2 2 2 6
סה"כ שעות 38 38 38 114

סיכום

מדיניות חינוכית לאומית באה לידי ביטוי באפיונים המובהקים של מתווה תעודת הבגרות הארצית. תעודת הבגרות אמורה להציע מענה לעקרונות המרכזיים של המדיניות החינוכית הלאומית. מאז שנות החמישים ועד עצם היום הזה התפתחו מצבים שבהם תעודת הבגרות לא ביטאה את המדיניות באופן ברור ולא איפשרה מימוש של מטרות החינוך כפי שנוסחו מעת לעת על ידי קובעי המדיניות החינוכית הלאומית. כתוצאה מכך חלה במשך השנים התדרדרות במבנה ובתוכן של תעודת הבגרות וחל פיחות באמינות התעודה שלפעמים אינה משקפת באופן מדויק את הישגי התלמידים ואינה תורמת לצמצום הפערים החברתיים בין מגזרי האוכלוסייה השונים — שתי מטרות יסוד מרכזיות וקבועות במדיניות החינוכית המקובלת בישראל.

תעודת הבגרות הלאומית החדשה תשקף בצורה ברורה וחדה את מדיניות החינוך המוצהרת של משרד החינוך ותהלום את הדרישות והסטנדרטים הבינלאומיים של מדינות ה־OECD, שהן מדינות ההתייחסות של מערכת החינוך הישראלית. התעודה תוביל להבנה ברורה יותר של העוסקים במלאכת ההוראה והחינוך את מדיניות החינוך, את מטרות החינוך, ובמרוצת הזמן תחזיר למערכת החינוך בישראל את היוקרה המסורתית שאבדה בעשורים האחרונים.

ביבליוגרפיה

Au, W. (2011). Teaching under the new Taylorism: high-stakes testing and the standardization of the 21st century curriculum. In: Journal of Curriculum Studies, 43(1) (pp. 25-45).

Dede, C. (2010). Comparing frameworks for 21st century skills. In: J. Bellanca and R. Brandt (Eds.), 21st Century Skills (pp. 51-76). Bloomington, IN: Solution Tree Press.

Katz, Y.J. (2007). Values education in the Israeli educational system. In: N. Kryger and B. Ravn (Eds.), Learning Beyond Cognition (pp. 291-302). Copenhagen: Danish University of Education Press.

Katz, Y.J. (2010). "The state approach to Jewish and non-Jewish education in Israel". Comparative Education, 46(3), 325-338.

Rinne, R. (2008). The growing supranational impacts of the OECD and the EU on national educational policies, and the case of Finland. In: Policy Futures in Education, 6(6) (pp. 665-680).

Voogt, J., Erstad, O., Mishra, P., & Dede, C. (2011). TWG6 21st century learning — expanded brief paper. http://edusummit.nl/res2011/calltoaction2011/briefpapers2011

Webb, M.E., Davis, N., Bell, T., Katz, Y.J., Reynolds, N., Chambers, D.P., & Syslo, M.M. (2016). Computer science in K-12 school curricula of the 2lst century: why, what and when? in: Education and Information Technologies, 22(2) (pp. 445-468). DOI: 10.1007/s10639-016-9493-x

Yates, L. & Young, M. (2010). Globalization, knowledge and the curriculum. In:European Journal of Education, 45(1) (pp. 4-10).

תגובות גולשים

היה הראשון לכתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *