מורה מסוגל שש סגולות של מורה טוב

מורה מסוגל שש סגולות של מורה טוב

נובמבר 1957
מר ז'רמן היקר,

נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים אלה לשכוך מעט ועכשיו אני פונה אליך, לומר לך דברים שיוצאים מן הלב. חלקו לי כבוד גדול מדי, שלא רדפתי ולא ביקשתי לי. אבל כשקיבלתי את הבשורה, הראשון שחשבתי עליו, אחרי אמי, היית אתה. בלעדיך, בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן העני שהייתי, בלי תלמודך, והדוגמה שנתת, לא היה קורה דבר מכל אלה. אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד. אבל זו הזדמנות, מכל מקום, לומר לך מה היית, ועודך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך, עבודתך, והנדיבות שהשקעת בה, עודם חיים בלבו של אחד מתלמידיך הקטנים, שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה.
אני מחבק אותך בכל כוחי, אלבר קאמי
אלבר קאמי, אדם הראשון

מורתי הטובה, לעולם, לעולם לא אשכח אותך. גם כאשר אהיה מבוגר, אזכור אותך ואבוא לבקרך, לראות אותך בקרב תלמידייך. ובכל פעם שאעבור ליד בית ספר כלשהו, אדמה לשמוע את קולך ואחשוב שוב על אותן שנתיים שלמדתי אצלך […]. לעולם לא אשכח אותך, מורתי.
אדמונדו אמיצ'יס, הלב

בתהליך הברירה הטבעית של ארגונים, אלו שאינם מצליחים להתאים עצמם ולהסתגל לתנאים המשתנים נכחדים. בית הספר במהותו הוא מורים ותלמידים הנפגשים למסעות משותפים. במרוצת העיתים התלמידים, נמעני החינוך, משתנים ולפיכך גם המורים וגם המסעות צריכים להשתנות ולהסתגל.
תלמידי המאה העשרים ואחת, המכונים דור ה-Y ודור ה-Z, מאתגרים את המורים ומחייבים אותם להשתנות. המורים נתקלים בתלמידים על ספקטרום רחב מאוד – מתלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז או "סתם" מוסחי דעת עד תלמידים ממוקדים, מסוקרנים ותאבי דעת; מתלמידים מחפשי משמעות ומתקני עולם השואלים שאלות קיומיות עד תלמידים המרוכזים בעצמם בלבד ומכוּוני הצלחה חומרית. מבלי להיכנס למאפיינים מפורטים יותר של דורות הצעירים של המאה העשרים ואחת, ברור שהם מחייבים חשיבה מחודשת על כישורי המורה בעת הזאת.
דעתי היא אפוא שכל ניסיון לנסח חזון מעודכן לחינוך הישראלי במאה העשרים ואחת חייב להתחיל בכישורי המורה הראוי נוכח הנוער המשתנה תמיד ובקצב גובר. במרוצת שנותיי כמורה וכמנהל שמתי לב לנטייתו של שיח החינוך להתרכז ברפורמות "חדשניות" בעלות נראוּת תקשורתית ולהזנחת ליבת החינוך – איכות המורים. "חדשנות" היא צו השעה, אך רפורמות חדשניות – האחרונה היא "למידה משמעותית" – נשכחות במהרה ונזרקות לערמה המתגבהת של רפורמות שזמנן עבר. צריך, אם כן, לחזור לעיקר – למורים. איכות בית הספר כאיכות מוריו. אני שב ואומר למורים בבית הספר שאותו אני מנהל שהתלמידים לא יזכרו כל פרט שלמדו מהם, אך יזכרו כיצד חוו את שיעוריהם, כיצד חשבו והרגישו במחיצתם, אילו חלומות ניצתו בהשראתם.

להלן אתאר בקצרה שש מידות טובות של מורה טוב, מורה-אמן, מורה המותיר רושם מתמיד בתלמידיו. אני מחלץ אותן מספרות תיאורטית ובעיקר מניסיוני כתלמיד וכמנהלם של שני בתי ספר המצויים בשני הקטבים המנוגדים של הספקטרום: "תיכון הדסה נעורים", הנושק לחוף בית ינאי, אליו נאספו "פליטי המערכת", פגועים וצרובי כישלונות, ו"בית בירם", תיכון הריאלי העברי בחיפה השוכן במרומי הכרמל, שייעד עצמו לפני יותר ממאה שנים להכשרת "האליטה המשרתת" של מדינת ישראל העתידה לקום.

דמות המורה הראוי עברה שינוי פרדיגמטי בדור האחרון – ממורה יודע כל שתפקידו להפנות את התלמידים לנתיב ידוע מראש למורה המסייע לתלמידים לפלס לעצמם נתיבים לא ידועים מראש. מורה כזה הוא: מחולל סקרנות; מגלה אכפתיות; מציב גבולות; משנה ומשתנה בהתאם לצורך; חסין ללחץ; מצניע לכת.

מחולל סקרנות

סקרנות היא המנוע של הלמידה וההתפתחות, אך המנוע אינו דולק תמיד, לעתים קרובות הוא מושתק. מורים טובים מתמחים בהתנעת מנוע הסקרנות ובתִחזוק שלו. מורים כאלה חיים את תחום הדעת שלהם ואף מגלים עניין בתחומים אחרים. יש להם "הון תרבותי" גדול. הם עוקבים בערנות אחר ההתפתחויות האחרונות בתחום הדעת שלהם, ומה שלמדו אתמול בערב נכנס למחרת בבוקר לכיתה. הסקרנות העצומה שלהם בתחום הדעת מדביקה את הכיתה. התלמידים תוהים תחילה "על מה ההתרגשות?" אך נסחפים בהדרגה.
מורים כאלה לא רק מעוררים סקרנות באמצעות הדבקה, אלא גם באמצעות שיטת ההוראה שלהם. ההוראה שלהם מבוססת על שאילת שאלות מעניינות, מעוררות, מתניעות חשיבה ורגש. והם אינם ממהרים להציע תשובות. הם משתהים על השאלות, שלעתים אין להן תשובות כלל. הם אינם נרתעים משקט בכיתה, שקט של חשיבה, תהייה, ניסיונות להמציא תשובה. מ"שאלה גדולה" הפותחת את השיעור הם נעים לשאלות נוספות, מתבקשות, ומובילים את התלמידים למחוזות חדשים. הכיתה הופכת לקהילת לומדים המתמודדת בכוחות משותפים עם שאלות מסקרנות. המורה מעודד את התלמידים לתעות ולטעות בדרכם לתשובות טובות יותר, לא בהכרח נכונות, אך מנומקות היטב. למורים מטפחי סקרנות, הדרך חשובה יותר מהמטרה.

מגלה אכפתיות

סקרנות, תכונה שבירה, זקוקה לתמיכה – לאכפתיות מצד המורה. המורה הראוי מגלה דאגה אכפתית (care) ביחס לתלמידיו, הוא סקרן לא רק לתחום הדעת שלו, אלא גם לתלמידים – מה עובר עליהם, מה הם חושבים ומרגישים, כיצד הם מתקדמים. האכפתיות אינה מוגבלת לתחומי השיעורים בלבד; היא חורגת מהם אל חייו של התלמיד. המורה האכפתי מתעניין בחיי תלמידיו, ולא מתוך מציצנות, אלה מתוך הבנה שחינוך והוראה קשורים בחייו של התלמיד, שלמידה והתחנכות תלויות במצבו הכולל של התלמיד.
מורים אכפתיים מעוררים תגובה מיידית. התלמידים נמשכים אליהם; הם זקוקים לתשומת לב, להקשבה, לעצה. בשיעורים של מורה כזה, אכפתי, מתעניין, תומך, הם מוכנים להסתקרן ולהתמסר ללמידה.

מציב גבולות

קודם כל לעצמו. מורה ראוי אינו מתיילד, אינו מתפתה להיטמע בעולמם של התלמידים הצעירים. האכפתיות שלו מרוסנת ומתועלת למטרות חינוכיות בלבד. התלמידים אינם רוצים מורים-חברים, מורים "בגובה העיניים"; הם רוצים מורים בוגרים, יציבים, סמכותיים, שכן עולמם כאוטי ואף בבית חסרות להם לעתים קרובות דמויות הוריות בטוחות וסמכותיות.
מורה ראוי מציב גבולות גם לתלמידים, שומר על מרחק חיוני לקיום יחסי מורה-תלמיד, יחסי חינוך והוראה. תלמידים מנסים לקצר מרחק, "לתפוס יחסים", כדי למתן את התביעות החינוכיות (השתתפות בשיעורים, ביצוע מטלות, עמידה בבחינות), אך המורה מודע לכך ואינו ממהר "להתיידד"; יש לו עבודה חינוכית לעשות; עליו להקפיד על המרחק הנכון.
מורה ראוי מכבד את הגבולות של התלמידים, את הטריטוריה שלהם, את המרחב האוטונומי שלהם. הוא יודע שהמרחב הזה חיוני להתפתחותם. כאשר התלמידים "נופלים" במרחב הזה הוא אינו ממהר לפרוץ אליו כדי להרימם. הוא יודע שרק במרחב הזה, למרות ובגלל ש"נופלים" בו לעתים, מתחוללת ההתפתחות השכלית והרגשית המשמעותית ביותר.

משתנה ומשנה בהתאם לצורך

מורה ראוי הוא מורה המתנהל בגמישות, בהתאם לנסיבות. הוא הכין מערך שיעור "מדהים" אך תלמידה העירה הערה כלשהי המצדיקה פנייה חדה וסטייה מהמערך שתוכנן… הנכונות של המורה לשנות נובעת מהערנות החינוכית שלו; הוא "מתביית" על כל הזדמנות חינוכית. הערות, שאלות, התרסות, השתמטויות, מריבות – כל אלה ועוד הן מבחינתו הזדמנויות חינוכיות שאסור להחמיץ.
גם משובים של תלמידים הם הזדמנויות חינוכיות. המורה מזמין אותם ודן בהם בכיתה ובינו לבין עצמו. לעתים, בעקבותיהם, הוא צריך לשנות ולעתים להשתנות, הוא מסוגל לכך. הוא לא רק מחנך, הוא גם מתחנך.

חסין ללחץ

המורה נתון בלחצים בלתי פוסקים מגורמים שונים – תלמידים, הורים, מורים עמיתים, הנהלה, משרד החינוך. מורה חסין ללחץ הוא מורה בעל חוט שדרה חינוכי ברור; יש לו מטרות ויש לו אמצעים, הוא יודע מה ואיך הוא רוצה להשיג. לחץ גדול במיוחד מופנה לציונים – כל הגורמים הלוחצים רוצים ציונים גבוהים. המורה מקשיב, בוחן כל מקרה לגופו, מתחשב אם צריך, אך נותר צמוד לאתיקה הפדגוגית שלו, לסטנדרטים של מצוינות אקדמית ולתביעה מהתלמיד להתמיד, להעמיק, ללמוד, להשתפר. מורה כזה, בסופו של יום, מעורר את הערכתם של הגורמים הלוחצים.

מצניע לכת

חינוך והוראה הם עיסוקים הדורשים התפתחות מתמדת; התפתחות מתמדת נובעת ממודעות סוקראטית – "יודע אני שאיני יודע". מורה כזה ניצב משתהה מול הידע האינסופי והעולם הבלתי נודע. הוא תאב למידה. הוא בחינוך והוראה משום שהם מנופי הלמידה וההתפתחות החזקים ביותר. מחר צריך לעמוד לפני כיתה, להסביר לה רעיון מורכב או להנחות אותה לקראת הבנה של רעיון מורכב. כדי להסביר לכיתה ולהנחות אותה צריך להבין וללמוד; ללמוד מכל מקור אפשרי, גם, אולי בעיקר, מהתלמידים עצמם.

לסיכום, תוכנית לימודים טובה היא בעיקרה מורים טובים. גם תוכנית הלימודים הטובה ביותר לא "תעבוד" ללא מורים טובים; ותוכנית לימודים הגרועה ביותר, "תעבוד" עם מורים טובים. רבים חוזים לנו מורים דיגיטליים שייתרו את המורים האנושיים, אך מורים דיגיטליים בעלי שש המידות הטובות שציינו לא יופיעו במהרה, ספק אם יופיעו אי-פעם.
הסגולות המוריות הטובות אינן תורשתיות, הן נרכשות. הן אינן נרכשות על ידי הוראה ישירה – הרצאה רהוטה על שש הסגולות וערכן; הן נרכשות בלמידה שולייאית – השתתפות פעילה בשיעורים של מורים-אמנים. הכשרת מורים ברוח שש הסגולות הטובות מחייבת שינוי מרחיק לכת בהכשרת המורים לפני ההוראה ותוך כדי ההוראה. משימתנו היא להפוך את המורה לשחקן הראשי על בימת החינוך, השחקן שבגללו באים להצגה – לצפות, להתרשם, ללמוד ולהתפתח.