"לשם מה?" בטרם "איך?"

אריק מנדלבאום

אריק מנדלבאום הוא מקימו ומנהלו של בית חינוך משעולים בעתלית

"לשם מה?" בטרם "איך?"

ליקוי נאוֹרוּת

חברה נאורה, אל דאגה
אין אצלנו היום אנ-אלפבתים
כולם יודעים לקרא ולכתוב
מערכות החינוך
מקפידות ללמד כל ילד
איך לקרא ולכתוב
כך שמעטים מכולנו
באמת יקראו ויכתבו

חברה משכילה אל דאגה
אין אצלנו היום מי שלא יודע חשבון
כולם יודעים לחבר ולחסר
מערכות החינוך מקפידות ללמד
כל ילד איך לעשות חשבון כלכלי ולחפש הנחות
העיקר שהתמ"ג הבגרות והמיצ"ב יעלו
ושכמה שפחות מאתנו
ידעו לעשות חשבון נפש

רק חברה
שלא חיה באמת
חיים ערכיים
חיים מוסריים
חיים משכילים
צריכה לשלוח יום יום את ילדיה
כל כך הרבה שעות
למקום נסתר מן העין
מקום מיוחד מוגן מ-
איך שאנחנו באמת נראים
מקום בו בעיקר "מדברים על"
וכמה שפחות "עושים את"
היא תקרא למקום הזה: בית ספר

בחירתי המודעת להיכנס למערכת החינוך הציבורית לוּותה ותלוּוה בניגון אנרכיסטי. לא, איני מבין לשם מה צריך להשוות בין מערכות חינוך, כפי שאיני מבין לשם מה צריך להשוות בין תלמידים. לא, איני מבין לשם מה נדרשות מדינות לאום. אילו נחה עלי הרוח הייתי כותב מניפסט חינוכי הומניסטי שהיה מתחיל בשורה לא מקורית ביותר אך נכונה היום יותר מאי פעם: "בני כל העולם התאחדו!". למה? כי פשוט אין לנו ברירה. כולנו בני האדם; כולנו  יחד באותה סירה. את התחרות בין לאומים, מערכות חינוך ותלמידים יש להחליף בחשיבה משותפת על גורלנו המשותף.  הרי אם נפסיד במערכה זו,  נפסיד כולנו. ואם ננצח בה, ננצח כולנו.

מדובר אפוא על יותר משינוי הפרדיגמה החינוכית או הבית ספרית; מדובר במבט אחר על העולם; בחזרה לשאלת הראשית. קודם "לשם מה?" ורק אחר כך – "איך?".

שלוש השאלות שבהן טמון המפתח של החינוך הן: לשם מה אני חי; איזה אדם אני רוצה להיות; באיזה עולם אני רוצה לחיות. התשובות לשאלות גדולות צריכות להנחות את השינוי בחינוך, שכן כל שינוי בחינוך, יהא אשר יהא, נובע באופן מודע או לא מודע, מהתשובות שאדם וחברה נותנים לשאלות אלו.

שלוש השאלות שבהן טמון המפתח של החינוך הן: לשם מה אני חי; איזה אדם אני רוצה להיות; באיזה עולם אני רוצה לחיות. התשובות לשאלות גדולות צריכות להנחות את השינוי בחינוך

כל אדם וחברה הרוצים לחולל שינוי צריכים לגבש תמונת עתיד שתכוון את המסע שלהם. ואת התמונה הזאת יש לחיות. אם למשל חברה הגונה, יש לחיות אותה בבית הספר, לא רק לדבר עליה. אם רוצים ילדים הלומדים מתוך עניין ורצון להתפתח ולהצטיין בתחום כלשהו, המורים צריכים להיות כאלה – נלהבים ומצטיינים בתחומם. ילדים החיים לצידם של מורים לומדים, מתפתחים וחווים משמעות עמוקה בחייהם, נמצאים בבית ספר מעולה; ילדים החיים לצידם של מבוגרים המדברים על כך בלבד, אבוי להם.

במלים אחרות, הגיע הזמן שבתי הספר ינבעו מן המקור שלהם – הפדגוגיה על ענפיה. רוב הסדירויות הבית ספריות אינן נובעות מתובנות שנצברו בפסיכולוגיה של הלמידה, החשיבה, ההנעה, ההתפתחות ועוד. הן נובעות מאינטרסים "זרים" של המדינה. המדינה ושלוחה לתחום החינוך, משרד החינוך, מתערבים בחינוך הבית הספרי עד לרמה של פרטים, מה שמשקף את חוסר האמון המוחלט שלהם במורים, בהורים ובילדים. אוטונומיה לכל הגורמים המעורבים בחינוך, כולל הילדים, היא צו השעה!  אוטונומיה היא גם אוטונומיה לטעות ולתעות. ללא טעיה ותעיה אין למידה ואין התפתחות.

נאה דורש, נאה מקיים. אלה שלוש התשובות שאני נותן לעצמי ברצף אחד ומהן אני גוזר קווי מתאר לחינוך שאני מנסה לממש בבית הספר שאותו אני מנהל: אני חי כדי ללמוד ולהתפתח כאדם על מנת להיות אדם טוב יותר ולעשות את העולם הזה מקום טוב יותר עבור כולם, ואני עושה זאת בשמחה ובאהבה ככל שאוכל.

במלים אחרות, הגיע הזמן שבתי הספר ינבעו מן המקור שלהם – הפדגוגיה על ענפיה. רוב הסדירויות הבית ספריות אינן נובעות מתובנות שנצברו בפסיכולוגיה של הלמידה, החשיבה, ההנעה, ההתפתחות ועוד.
תחום ביה"ס שאני זוכר מילדותי מה שצריך לשנות
הנחות יסוד איך זה נראה בשטח הנחות יסוד איך זה נראה בשטח
תפקידי ביה"ס 1. סוציאליזציה של אזרחים צייתנים בעלי זהות לאומית/חברתית התואמת למקום/מדינה (האזרח הראוי). המטרה היא הכשרה לעתיד תוך התייחסות להווה כזמן מעבר/הכשרה

2. שמירה על הריבוד החברתי ואף יצירתו על ידי היררכיה ברורה בין מקצועות "שווים" יותר ופחות

1. בית הספר מעוטר בכותרות והצהרות שמייצגות ממסד/שפה של מבוגרים. לתלמיד יש מינימום השפעה על סדר היום האישי והקהילתי. הסביבה הפיזית אינה מתחברת לתקופת הילדות ומזמנת ילדות (עכשיו) אלא מכוונת בעיקר לבגרות (לעתיד).

2. המערכת מצהירה שהיא רוצה שכולם יצליחו אך בבסיסה השיטה מחייבת לשמר התפלגות נורמאלית ונתח משמעותי של נכשלים!!!

1. מקום להתפתחותם של בני אדם הבוחרים בחיים שמחים בם וכמהים לממש אותם לטובה. בבוא היום במקום אזרחים צייתניים אזרחים מודעים המנסים לשפר את המצב ולממש את חייהם תוך כבוד לחוקים ולדמוקרטיה.

2. התייחסות לילדות כתקופה מכוננת ורלוונטית..

3. לסייע לכל תלמיד לבנות את מקומו כיחיד וחבר קהילה.

1. בית חינוך מעוטר במה שרלוונטי לילדים, פחות מהוקצע ויותר משלהם (נחשב לרוב כחוסר סדר למי שחסיד השיטה השמרנית). הילד שותף בקביעת סדר היום. המשחק והשעשוע נוכחים בתוך הלמידה וכחלק ממנה

2. המטרות התהליכים וההערכה נעשים באופן אישי ויש בדיקה מתמדת של איכות החיים של הילד עם ובלי קשר להישגיו. בביה"ס מטפסים על עצים, בונים "מחנה",  מותר לבוא עם דובים ובובות, להתחפש ולשמוח גם בזמן השיעור.

3. המקום מתנהל ברוח דמוקרטית כמו כל חברה נאורה ולילדים יש חלק בהתנהלות הקהילה.

תפקיד המורה "כלי מלא" סוכן כמעט בלעדי של הידע. תפקידו להפקיד את הידע בתלמיד והצלחתו נמדדת בציוני תלמידיו. כנציגו של המנהל והממסד תפקידו לשמור על המשמעת בכיתתו. המורה בעיקר מדבר/הקנייה (מפקיד ידע) ולכן השיעורים פרונטליים. יש צורך בשקט בכיתה כיוון שיש אחד מול רבים. מרוץ מתמיד אחר הספק של חומר וממוצע ציונים גבוהה. המורה אמנם מגיע עם ידע וניסיון אך הוא ממשיך להיות תלמיד כל חייו אשר בוחן תדיר גם מה שהוא חושב שהוא כבר יודע. הצלחתו של מורה נמדדת בעיקר לפי איכות הקשר שהוא בונה עם תלמידיו והיכולת לסייע לכל אחד בפני עצמו להרגיש משמעותי ולהתפתח כאדם. כנציגה של המהות תפקידו ליצור אקלים חברתי בכיתה בה ישנה ערבות הדדית והתלמידים לוקחים חלק פעיל ביצירה ניהול ושמירה של אווירה חברתית ראויה ודמוקרטית. המורה פחות "מדבר אל" ויותר "משוחח עם" במטרה לסייע לכל לומד לבנות את הידע בתוכו בדרכו. הלמידה עצמאית בקבוצות/חברותות ויש רעש של עשייה. יש מרוץ מתמיד לפנות זמן לשיחות אישיות עמוקות בהיות המורה מבוגר משמעותי. ישנם משובים בעזרתם התלמיד מסייע למורה להשתפר. בונים כלים שונים המסייעים למורה לבדוק את איכות חייו של התלמיד  במטרה לשפרם.

כשנכנסים לשיעור לוקח זמן למצוא את המורה אשר מוטמע בקבוצות הלמידה הן כמנחה והן כלומד בפני עצמו.  הילדים פוגשים מורה שניכר בו שהוא לומד ומתפתח במקביל אליהם. הוא משתף את תלמידיו בלמידה שלו כפי שהם משתפים אותו.

 

תחום ביה"ס שאני זוכר מילדותי מה שצריך לשנות
הנחות יסוד איך זה נראה בשטח הנחות יסוד איך זה נראה בשטח
התלמיד "כלי ריק" תפקידו לזכור ולשנן את שהופקד בו ובבוא העת לפלוט בדרך   שנקבעה מראש .

פאסיבי.

התלמיד הראוי= זה שמתנהג יפה ואשר ציוניו גבוהים. התלמיד צריך בעיקר להקשיב ולכן לא לשוחח עם חבריו זו הסיבה שיושבים בשורות על מנת שכולם יקשיבו ל-אחד (המורה) מבלי להפריע. התלמיד על אף צעירותו אינו כלי ריק. הידע שהוא נחשף אליו   מתחבר  תמיד לידע שכבר קיים בתוכו. על התלמיד למצוא דרכים יצירתיות ואוטנטיות להנכחת ידע קנוני/חיצוני   בהקשר אישי/פנימי ולכן התלמיד אקטיבי.

בני אדם שונים זה מזה בין היתר בדרכי הלמידה ועל כן יש לחבר תדיר לב ו-ליבה.

התלמיד הראוי= זה שמרגיש צורך להיות פעיל חברתית בבית החינוך בתפקידים שהוא מתחבר אליהם. אינו חושש לצאת נגד הסמכות (בדרך מכובדת) ולבחון את "האמת". לומד את עצמו כאדם וכלומד ויודע ללמוד לבדו אך גם במשותף. מחובר לאוטנטיות ולייחודיות שלו ומצליח לחבר ולהנכיח באופן יצירתי את הידע הקולקטיבי אך בהקשרים אישיים.

יש תכנית למידה אישית השואפת לחבר את הלב והליבה תוך התחשבות בצרכים האישיים והקהילתיים.

המנהל מנהלן בעל ידע פדגוגי המבצע בשטח יעדים שהוכתבו על ידי השלטון המרכזי בדרכים שהותוו ברובן מלמעלה תוך שמירה בעיקר על הנהלים.

יותר מפקח ופחות מפתח.

עבור הילדים מסמל בעיקר סמכות ומשמעת (ופחות השראה ללמידה והתפתחות). החדר שלו נראה כמו כל חדר של מנהל מפעל – מטרות יעדים לוח גאנט וניהול משאבים. פילוסוף ומנהיג חברתי קיומי אשר הניהול בעבורו אמצעי למימוש החיים לטובה. מסייע לאלף פרחים לפרוח.

Walk the talk

עבור הילדים מסמל דמות מקבילה להורה, דלתו ככל שניתן פתוחה. מקור השראה להתפתחות אישית כאדם והחדר שלו נראה כשילוב של   שעשוע למידה והתפתחות. משרדו המשמש באופן חופשי תלמידים וצוות ולמעשה המשרד הוא מרחב למידה (כיתה) לדוגמה. מאציל מקסימום סמכויות ותקציבים, ומעודד תלמידים וצוות להעז ולנסות תוך מתן גיבוי לכישלונות כחלק בלתי נפרד מהלמידה ומחגיגת החיים.

בנוסף לנעשה תחת ניהולו, מנסה להשפיע על החברה והקהילה ואף על השלטון המרכזי בכיוונים בהם הוא מאמין.

 

תחום ביה"ס שאני זוכר מילדותי מה שצריך לשנות
הנחות יסוד איך זה נראה בשטח הנחות יסוד איך זה נראה בשטח
הידע  ידע=אובייקט (חיצוני ללומד)

הערכה= בעיקרה סטנדרטית, מסכמת ומשווה ביני לבין אחרים.

התקדמות = אחידה לכולם על פי כרונולוגיה קבועה מראש.

משמעת ידיעה ושליטה מעל לכול

 תכנית לימודים סדורה אה-פריורית ללומד כידע קנוני (כולם בכיתה לומדים באותן חוברות). תכנית הלימודים נקבעת ע"י היררכיה מקצועית שמקורה בשלטון המרכזי ועל כן היא משתנה לעיתים נדירות ובעיקר מתוך השפעות פוליטיות.

הערכת ההתקדמות בעיקרה ציונים(המטרה בעיקרה הערכה מסכמת), ומשתמשים בציונים ובלמידה ככלי לניהול המשמעת. מסר סמוי מתמשך שללא הלימודים החיים יהיו מוצלחים פחות. הילדים מחולקים בקבוצות למידה מבוססות תאריך ייצור (גיל) ולא צרכים.

מינימום הפסקות ומעט זמן ללמידה עצמאית לא מובנית מתוך חשש לאיבוד הסדר הטוב.

 ידע= דינמי ומתהווה בתוך הלומד עם הלומד תוכ"ד למידה.

הערכה= בעיקר על מנת לחשוב היכן הייתי היכן אני כעת ולאן ברצוני להגיע ביחס לעצמי ומטרות שלקחתי חלק בהצבתן.

התקדמות= אישית ביחס לעצמי משתנה ומותאמת תוכ"ד תנועה.

אי ידיעה וחוסר שליטה הם חלק בלתי נפרד מלמידה והתפתחות.

תכנית הלימודים וקבוצות הלמידה משתנות בכל שנה כנגזרת של צרכי התלמידים.

מינימום שיעורים פרונטליים, יותר הבנייה ופחות הקנייה. הילדים שותפים בקביעת וניהול תכנית הלימודים ועל כן היא רלוונטית יותר בעבורם, ההערכה היא אישית יומיומית וכמו בכל מסע/טיול מינימום ציונים לצרכי השוואה  לצד איסוף נתונים ושיח מתמיד היכן אני (הערכה מעצבת בעיקרה). קבוצות הלמידה אינן מבוססות תאריך ייצור (גיל) אלא התאמה. לכל ילד תכנית למידה והתפתחות אישית הניתנת לשינוי.

התלמידים שותפים בניהול המקום שכן ניהול ביה"ס הוא מעבדה מצוינת למתן הזדמנות לתלמידים וצוות לחבר תיאוריה ומעשה.

 

 

 

 

הפסקות מרובות ומקסימום למידה עצמאית/חברותא/קבוצות מתוך אמונה שצריך יחד עם התלמידים ללמוד ולבנות סדר בחוסר הידיעה ואי הוודאות של החיים והלמידה. ילדים מלמדים ילדים כמה שיותר בכל תחום. זמן לגיטימי לתהות ולבהות.

מה זו מידה ללמד=לדבר/להגיד

ללמוד = להקשיב לשנן

למידה = שקט

הצלחה= לזכור עד למועד המבחן ולהוכיח זאת בציון ובמקסימום תשובות "נכונות"

רק בזמן שיעור פורמאלי ישנה למידה.

שיעור= עול

אחד מדבר וכל השאר יושבים במבנה שאינו מאפשר שיחה. כותבים ומסכמים את החומר ומנסים עד רגע סיומו של המבחן לזכור ולהנכיח כמה שיותר חומר בצורתו הראשונית.

התלמיד מבקש להשתחרר מהשיעור.

 למידה= תהליך אישי העובר על אדם בכל רגע נתון כשהוא חי.

למידה מתרחשת גם ולפעמים בהכרח בתנאי "רעש" (רעש החיים) חיצוני ופנימי (למעט במקרים ייחודיים)

 

קשה להבדיל בין זמן משחק ללמידה, קשה לזהות  במבט ראשון את המורה (שכן הוא אינו נואם אלא נודד בין הלומדים). תוצרי הלמידה יצירתיים ואוטנטיים ודרכי ההערכה מגוונות. אין תשובות אחידות ידועות מראש ולכן פחות סטנדרטיזציה

** אנו רוצים שהתלמיד ישתחרר בשיעור (השיעור משחרר).

** שיעור = הזדמנות למימוש החיים

 

תחום ביה"ס שאני זוכר מילדותי מה שצריך לשנות
הנחות יסוד איך זה נראה בשטח הנחות יסוד איך זה נראה בשטח
כללי מקור שליטה חיצוני (עיקר הידע בחוץ בידיי מומחים)

תכנית הלמידה הסדר והמשמעת במרכז

היררכיה

מומחים חיצוניים מובילים תהליכים שונים בביה"ס גם בתחום הפדגוגיה וגם בתהליכים תוך צוותיים.

ביה"ס בעיקר נשען על חומרים חיצוניים (חוברות למידה, גישות שונות וכ"ד).

ידע ומידע בעיקר מגיע לתוך ביה"ס והמקום אינו מקור הפצה ופיתוח.

תכנית הלמידה, ניהול כ"א ותפקידיו,

קבוצות הלמידה, המטרות והיעדים קבועים מראש ל 12 שנה !!!

ההיררכיה נוכחת הן בניהול והן בלמידה. המנהל מנהל ,המורה מלמד והתלמיד לומד.

מקור שליטה פנימי.

האדם (תלמידים וצוות) והתפתחותו במרכז

תהליכים מקבילים (כל בני האדם בבית החינוך מתנסים בניהול הוראה ולמידה)

הצוות והילדים מחפשים מה הם יכולים לעשות בכדי להוביל שינוי.

עיקר ההתפתחות הינה התפתחות עמיתים פנימית. ביה"ס הוא מקור ליצירה והפצת ידע והתפתחות מבלי לחשוש להיעזר גם בידע חיצוני.

התקציב קבוצות הלמידה ומשימות הצוות משתנות תדיר לפחות כל שנה תוך התאמה לצרכים השונים והמשתנים של התלמידים.

כולם לוקחים חלק בניהול תקציב, כ"א ומשימות. (לכל מורה תקציב עצמאי כמנהל לכל דבר)

לצד האחריות המקצועית, הצוות מצוי בתהליכים מקבילים של למידה והתפתחות. גם לו יש תכנית אישית, הוא משתף את תלמידיו בתהליך האישי שלו  ואינו חושש כלל ללמוד איתם ומהם דברים חדשים.   בלמידה העמוקה ההיררכיה אינה מצויה.

 

בקשות של תלמיד ממורה, סעיף יג'

אל תדבר איתי על שירה
תשיר איתי
אל תספר לי על ריקוד
תרקוד איתי
אל תסביר לי על ציור
צייר איתי
ואם אתה ממש אמיץ
אל תלמד אותי
תלמד אתי

תגובות גולשים

היה הראשון לכתוב תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.