חינוך עילית בפריפריה

חינוך עילית בפריפריה

כלכלת הידע והמחשוב מייתרת באופן מואץ משרות בשירותים ובקווי הייצור אך יוצרת משרות חדשות הדורשות אוריינות דיגיטלית ברמה גבוהה. מערכת החינוך אינה ערוכה לאתגר זה. מערכת החינוך צריכה להכשיר את תלמידיה לכל הידע והכישורים הנדרשים בעידן הדיגיטלי. במקביל, מערכת החינוך הגבוה צריכה להכשיר סטודנטים המסוגלים להשתלב בתעשיית הידע.

הבעיה המהותית של מערכת החינוך היא אחידותה – היא מלמדת את כל התלמידים באותה דרך את אותה תכנית לימודים. כתוצאה מכך תלמידים רבים אינם מגיעים להישגים המשקפים את יכולותיהם. ההבדלים ברקעם הכלכלי-חברתי של התלמידים ובכישוריהם דורשים הוראה ותוכנית לימודים גמישות ומותאמות לכל תלמיד. יש לפתח שיטות הוראה ותוכניות לימודים המתאימות ללמידה אישית במסגרת קבוצות קטנות והומוגניות.

על בסיס הנחות אלה קבוצת "רד-בינת" יזמה והובילה שורה של פרויקטים חברתיים-חינוכיים, ביניהם "פועלים משלש לחמש" ו"אופקים להיי-טק" שמטרתם היא יישום הוראה ותוכנית מותאמות לקבוצות קטנות והומוגניות במקצועות המדע. החזון של פרויקטים אלה הוא לצמצם את פערי הלימוד וההישגים של תלמידי הפריפריה ביחס לאוכלוסיות ב"מרכז" ולקדמם לחזית הבמה האקדמית וההיי-טקית. פרויקטים אלה לוו במדידה והערכה של גוף חיצוני. לדוגמה:

"פועלים משלש לחמש": נקודת המוצא של פרויקט זה הייתה שחינוך פרטני המבוסס על היכרות עם הפרופיל האישי והלימודי של כל תלמיד בשילוב טכנולוגיה מתקדמת המסייעת לחינוך כזה, תסיר את המכשול העיקרי ותקדם את כל התלמידים משלוש ולארבע ומארבע לחמש יחידות לימוד במתמטיקה ובפיזיקה. צוות המורים הורכב ממהנדסים ומהנדסות שעברו הכשרה מיוחדת. הפרויקט נמשך שמונה שנים והקיף 2000 תלמידים בכל שנה. מדד מובהק להצלחת הפרויקט היה הביקוש הגדול אליו מצד רשויות מקומיות.

בין הממצאים של הגוף המעריך (המחלקה להוראת המדעים בטכניון) כדאי לציין את הממצאים הכלליים (לא אכנס לפירוט-יתר) הבאים:

מספר גדול של תלמידים עבר ליחידות לימוד גבוהות יותר.

מספר גדול של תלמידים קיבל ציונים גבוהים ביחידות הלימוד השונות.

המורים המהנדסים היו דמויות מופת בעיני התלמידים בהיותם נציגי האקדמיה וההיי-טק, מסגרות שהמורים עודדו את התלמידים להגיע אליהן.

המפגשים האישיים סייעו למורים לאתר את נקודות החולשה והחוזק של התלמידים ולהורות בהתאם.

האקלים החינוכי סחף את רוב התלמידים להשקיע בלימודים ולהצטיין. 90 אחוזים מהם הצליחו לפי המדדים שנקבעו.

בין המורים-מהנדסים למורי בתי הספר התקיים שיתוף פעולה פורה.

"אופקים להיי-טק": ההיכרות עם הפריפריות החברתיות לימדה אותנו שלצעירים רבים לאחר השירות בצבא יש פוטנציאל לימודי בלתי ממומש עקב כשלי מערכת החינוך. הפרויקט נועד לאפשר לצעירים המעוניינים ללמוד מקצועות טכנולוגיים ולהשתלב בתעשיית ההיי-טק להתקבל לאוניברסיטאות המובילות.

כמי שכיהן שנים ארוכות  כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בישראל וכיו"ר ארגון בוגרי הטכניון, במקביל להיותי נשיא קבוצת רד-בינת,  הכרתי מקרוב את המחסור הגדול של תעשיית ההיי-טק בישראל במהנדסי עילית ו"קפצתי" על ההזדמנות לצמצם את המחסור באמצעות מתן "הזדמנות שנייה" לצעירי הפריפריה.

התוכנית "אופקים להייטק" קראה תיגר על המוסכמה לפיה בוגרים חסרי תעודת בגרות או ציונים גבוהים בפסיכומטרי אינם יכולים להגיע לחוגים טכנולוגיים במוסדות להשכלה גבוהה. התוכנית הכשירה צעירים כאלה במשך 14 חודשים אינטנסיביים וסגרה את הפערים. גם כאן העיקרון המנחה היה הוראה פרטנית מותאמת לקבוצות הומוגניות קטנות ולכל תלמיד. התוצאה: מספר ניכר מבוגרי התוכנית הם מצטייני דיקן ונשיא (אלמלא התוכנית הם לא היו מגיעים כלל לאוניברסיטה); יותר מ-300 בוגרי אוניברסיטאות בוגרי התוכנית נקלטו בתעשיית ההיי-טק (ללא תעודות בגרות).

בין מסקנותיו של מחקר המדידה וההערכה (התבצע באמצעות קרן רש"י):

• התוכנית התומכת וההוראה המותאמת הוציאו מן הכוח אל הפועל את היכולות של המשתתפים.
• התוכנית וה"אופקים להיי-טק" שהציעה יצרו בקרב המשתתפים מוטיבציה עצומה להצליח.
• התוכנית יצרה בקרב המשתתפים מחויבות עמוקה לחברות ההיי-טק שהשתלבו בהן.
• התוכנית יצרה אצל המשתתפים תחושת מחויבות לקהילה ורצון לתרום לה.
• התוכנית יצרה שינוי תודעתי בקרב המשתתפים בנוגע ליכולתם להשתלב בלימודים ובעבודה יוקרתיים.

כ-70 אחוזים מקרב מסיימי התוכנית התקבלו ללימודי התואר במוסדות היוקרתיים; כ-25 אחוזים המשיכו ללימודים במכללות; הנושרים מהלימודים באוניברסיטאות ובמכללות היו כ-7 אחוזים (הממוצע הארצי הוא 50 אחוזים).

הצלחת התוכנית הביאה לאימוצה כ"תוכנית לאומית" על ידי משרד ראש הממשלה בשיתוף המועצה להשכלה גבוהה.

קשה לתאר את הצלחת התוכנית ללא התמיכה הטכנולוגית. המערכת CLASSBOOTS אפשרה לנו  לאתר את התאמתם של המשתתפים למסלולים השונים, להתאים את ההוראה ליחידים ולקבוצות ועוד. פיתוח נוסף של מערכת זו ומערכות אחרות יאפשרו ליישם הוראה מותאמת יעילה שתסייע לכל משתתף לגלות ולמצות את כישוריו.

לסיכום, המהפכה הדיגיטלית זקוקה לעובדים בעלי כישורים מתאימים. הפריפריה שופעת צעירים בעלי כישורים פוטנציאליים כאלה. פרויקטים חינוכיים כמו אלה של רד-בינת יכולות להוציא את הכישורים האלה מן הכוח אל הפועל ולשלב את צעירי הפריפריה בהשכלה ובתעשייה מתקדמות.