חזון ויעדים למערכת החינוך בישראל

חזון ויעדים למערכת החינוך בישראל

מערכת החינוך חייבת להיערך במקביל לקראת האתגרים של שלושת ממדי הזמן – עבר, הווה ועתיד. עליה להנחיל לדור הצעיר את מורשת התרבות של העבר, להכינו לקבלת אחריות לצרכי ההווה של מדינת ישראל (גיוס לצה"ל, הכשרה מקצועית), והעיקר – להיערך לקראת העתיד על תמורותיו הדינמיות במדע, בטכנולוגיה ובמבנה הכלכלי והחברתי.

על מערכת החינוך לקיים מסגרות חינוכיות החל מהגיל הרך (ילדים בגיל זה ערוכים לרכישת תשתית ללמידה, שפה לדוגמה) ועד מסגרות אקדמיות שבהן לא רק רוכשים ידע אלא גם חוקרים ויוצרים ידע מדעי והגותי – ידע המתעדכן תדיר. לרשות מערכת החינוך צריכים להתייצב מיטב אנשי החינוך וההוראה – גננות, מורות ומנחים, מדענים ואנשי הגות – בהתאם לשלבי החינוך. עליהם לקבל את ההכשרה ברמה הגבוהה ביותר ולזכות להשתלמות מתמדת במהלך עבודתם.

מערכת החינוך צריכה להיות פתוחה לכל בני הדור הצעיר, לבני כל השכבות ולבעלי כל הכישרונות ללא מיון וחסימה, ועד כמה שאפשר ללא הפרדה וסגרגציה. צו האינטגרציה הוא צו עליון! גם אם בשלבי החינוך של החטיבה העליונה בתיכון יש מקום לכיתות על פי הישגים לימודיים, בעיקר במתמטיקה ובמדעי הטבע, יש צורך לשמור על כיתות אינטגרטיביות במדעי הרוח והחברה. על הכיתות האינטגרטיביות לכלול מספר קטן של תלמידים וצוות הוראה המעניק טיפול אישי לכל תלמיד.

מערכת החינוך צריכה לקדם מצוינות ויחד עם זאת לשקוד על קידום בני השכבות הסוציו-אקונומיות החלשות במרכז ובפריפריה. קידום המצוינות מחייב שתוכניות הלימודים וספרי הלימוד יחוברו על ידי מיטב אנשי המדע והאקדמיה בשיתוף מורים ומחנכים בעלי מומחיות בתחומם וניסיון פדגוגי עשיר. לרשות ההוראה יש להעמיד את מיטב הטכנולוגיות הדיגיטליות ולקיים את ההוראה במרחבים מגוונים בבית הספר ומחוצה לו – בטבע, במפעלים, בבנקים, במשרדי ממשלה, במפעלים ובחברות.

אין צורך להטיל עומס מוגזם על תלמידים, אבל אין לפסול תרגול שיטתי ושיעורי בית. יש לשים דגש על קריאה ולימוד עצמי. לא השינון הוא העיקר, אלא החשיבה היצירתית והביקורתית. וכן יש לטפח שליטה בשפות (עברית, אנגלית וערבית). העיקר הוא: מערכת החינוך מסקרנת, מאתגרת ומעודכנת.

לשם כך יש לשקול ביטול של בחינות הבגרות והסתפקות בבחינות חיצוניות בארבע תחומים בלבד: עברית, אנגלית, מתמטיקה ואזרחות.

ובנוגע למשימה של שיווין חברתי: יש לכוון את מיטב המורים בעזרת אמצעים שונים – ביניהם תוספת שכר – לאזורים מקופחים. כמו כן יש לקיים בערי הפיתוח ובשכונות מצוקה את כל שלבי החינוך, מפעוטונים לגיל הרך ועד למכינות קדם אקדמיות, הניתנות חינם לצעירים הרוצים בהשכלה גבוהה. במוסדות החינוך יש לקיים יום לימודים ארוך עם מפעל הזנה ממלכתי ועם מסגרות של חינוך חברתי מגוון (מועצות תלמידים, פרלמנטים של נוער, פעילויות התנדבותיות, תנועות נוער). לצד ההשקעה בחינוך הפורמלי, מערכת החינוך צריכה להשקיע בחינוך משלים בלתי פורמלי המכשיר צעירים להיות מנהיגים מובילים בחברה.

יש לחתור לכיתות בנות עשרים תלמידים ולצוות של שני מחנכים בכיתה. כמו כן, יש לעודד את קיומן של פנימיות חינוכיות הן לתלמידים מחוננים והן לתלמידים הזקוקים לתמיכה מקצועית מוגברת.

כמובן, "כיסופים צריכים כספים" ולפיכך יש צורך להעמיד לרשות מערכת החינוך את התקציבים הדרושים למימוש מצוינות ושוויון חברתי.

וחשוב ביותר: יש להעלות את שכר עובדי ההוראה והחינוך מעל ומעבר לשכר הממוצע במשק ולהבטיח תנאי עבודה הולמים והשתלמויות מאתגרות ומושכות.

ולבסוף: חינוך מרחיב דעת, מעורר מחשבה ומקנה שליטה בטכנולוגיות דיגיטליות לא מבטל את חינוך ערכי. במורשת האוניברסלית הדמוקרטית ובמורשת הפלורליסטית היהודית גלומים ערכי יסוד מאריכי ימים, ערכים נצחיים, שיש להקנותם לדורות הצעירים. זו משימה שאסור להזניח; יש לשקוד על טיפוחה במסירות ובהתמדה. הצו העליון במורשת היהודית הוא "ואהבת לרעך כמוך", וכן "ואהבת את הגר כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים". ולכך מתלווה הציווי "צדק צדק תרדוף!" שפירושו צדק אזרחי דמוקרטי של חירות האדם וצדק חברתי ושוויון כלכלי, החורג ממתן צדקה  וגמילות חסדים (שאף הם נדרשים). החירות הדמוקרטית והשוויון החברתי והכלכלי הם שאר הרוח וערכי יסוד של החינוך. יש לטפחם בהווה ובעתיד.